השראה במילים

לפני כמה שנים התפרסם בארה"ב סיפור הזוי על סבתא שחילצה את הנכד שלה מתחת לגלגי מכונית, על ידי כך שפשוט הרימה את האוטו. אדם מסוים השהיה גם מאמן אישי להצלחה ושהתרשם במיוחד מהסיפור החליט לפגוש אותה בעצמו וללמוד עליה ממקור ראשון. לאחר חיפוש מורכב וכמה שעות נסיעה הוא גילה אישה נחמדה ורגילה לחלוטין בת כ-64 ששמחה לארח אותו לקפה ועוגיה, אך סירבה לחלוטין לדבר על ה"אירוע". מאחר ובסופו של דבר הצליח למצוא אותה, הוא החליט לא לוותר בקלות ולהיות סבלני.

לאחר שפטפטו זמן מה, שאל שוב לגבי האירוע בו היא הרימה מכונית. ובפשטותה אמרה שבסך הכל עשתה את מה שיכלה לעשות. "עדיין," המשיך "לא בכל יום אישה בגילך מצליחה להרים אוטו". היא הנהנה בראשה. "רק מה שמסקרן אותי במיוחד" הוסיף "הוא להבין למה כל כך קשה לך לדבר על זה?"

באותו הרגע היא הביטה בו מעט נבוכה ואמרה "תאר לעצמך שאם היית חי חיים שלמים, ורק בגיל 64 אתה מגלה שאתה יכול לעשות משהו שמעולם לא דמיינת שאתה יכול לעשות, מה זה אומר על החיים שלך?"

בינינו, לא חסרים סיפורים על אנשים שרצים יחפים ועם פיג'מה לבית בוער כדי להוציא משם בן משפחה לכוד, או על אנשים שמזנקים למי קרח כדי לחלץ מתוכם אדם במצוקה, או כל מיני מצבים קיצוניים אחרים. יחד עם זאת, ההבנה שהנה עשינו משהו שמעולם לא חלמנו שאנו יכולים, היא הבנה לא קלה. אם רק היינו יודעים איזה עוצמות ויכולות טמונים בנו כבר לפני עשרים שנה! תארו לעצמכם איך היינו יכולים להתחיל שוב את חיינו עם כל הידע וההבנות שיש בנו עכשיו. רק שהיום, אם זה בגיל 25, 35, או אפילו 65, כל מה שהיה נמצא מאחורינו, והוא לעולם לא יחזור עוד.

אני אישית, יכול להתחבר לתחושת ההחמצה. אבל (!) כלום עוד לא נגמר! זה אמנם לגמרי טבעי להתבונן על התוצאות שלנו עד היום ולומר "אני, הוא מה שעשיתי עד היום". יחד עם זאת, זו לא כל האמת! האמת היא שאנחנו הרבה יותר מסכום ההיסטוריה וההישגים שלנו עד היום. אנחנו הרבה מעבר לכך! חשוב להבין שמה שעשינו עד היום היה בדיוק כפי שיכולנו לעשות בהתאם למה שידענו, האמנו וחשבנו על עצמנו. היום זה הוא יום חדש, ובכל רגע אנו יכולים, זכאים וראויים להמציא את עצמנו מחדש, ובלי כל התניה!

הגוף שלנו אולי מתעתע בנו, אבל גם בלב של הקשיש שבאדם פועמת נשמה של ילד מלא שימחת חיים, סקרנות, רצון ביצירת מערכות יחסים ושאיפה ליצור משהו משמעותי בחייו.

כשהבינה את המשמעות הזו גם הסבתא בת ה-64, היא החליטה לראשונה בחייה ללכת בעקבות הלב ונרשמה לקולג' המקומי. בתוך כשלוש שנים היא השלימה לתואר ראשון ובהמשך היא מצאה עצמה אפילו מרצה מן המניין באותו הקולג'.

הסיפור הזה ריגש אותי במיוחד לאור כך שאתמול אספתי את ביתי הבכורה מיומה האחרון בכיתה א'. הייתי שם גם ביום הראשון, אבל, התחושה של סיום הייתה עבורי חזקה אפילו יותר. היא אמנם סיימה את השנה עם זוג הורים מאד גאים, אך זה לא אומר כלום על המשך הדרך. החיים עוברים, דברים משתנים ומה שבסופו של דבר נשאר הוא מה אנו עושים עם עצמנו – עכשיו, ולאיזה כיוון אנו בוחרים עכשיו להתקדם.

מה שעוד מיוחד ביום הזה הוא שהוא מציין בדיוק את מחצית השנה. עברו בדיוק שישה חודשים מאז תחילת 2006. האם אנחנו נמצאים היכן שהיינו רוצים להיות? האם אנחנו יודעים איפה אנו רוצים להיות מחר? איפה נהיה בתחילת 2007?

"לעיתים, כשאני מהרהר עד כמה
התוצאות המרחיקות לכת קורות מדברים קטנים,
אני נוטה להאמין שאין כזה דבר:
דברים קטנים"

זהו ציטוט מפיו של ברוס ברטון פרסומאי מצליחן (מבעלי משרד הפרסום BBDO) שהספיק "להחזיר ציוד" לבורא בשנה שבה אני נולדתי. רק מה שהוא השאיר אחריו פרט למיליוני הדולרים הפרטיים הייתה אימפריה עסקית שסיפקה עבודה למאות אנשים בכל העולם, נתנה שירות של קידום מסחרי לאלפי עסקים ויצירה של תרבות ואידיאולוגיה פרסומית שהשפיעה על כל העולם עד עצם היום הזה.

מי שהיינו ומה שעשינו עד היום היה בדיוק מה ואיך שידענו בהתאם ליכולות, לכישורים ולהבנות שהיו לנו עד היום. מהיום, כל אחד בלי יוצא מהכלל, יכול להתחיל דף חדש בחיים.

איך תראה המחצית השניה של השנה עבורך? מה אפשר לעשות אחרת? איפה נהיה מחר? התשובות נמצאות רק בידיים שלנו. בואו נלמד לעשות דברים אחרת, בואו ונפתח ליצירת מציאות חדשה.

בהצלחה בדרככם
יובל הרפז