השראה במילים

שלום

אם האדם חושב שהוא יכול לעשות משהו, וגם אם הוא חושב שהוא לא יכול – בכל מיקרה הוא צודק. אך, משום שצדק מעולם לא עוזר לאנשים בעולם להביא את השלום… אז לא מעניין אותי מי צודק, או בשיפוטיות על גווניה.

אני מתמקד רק בהבטה פשוטה על המציאות, בחינה של האפשרויות מתוך פתיחות, יצירת סדרי עדיפויות, נקיטת פעולה יוצאת מהכלל ובקרה מתמדת.

אני חייב להודות שעבורי להיות בעמדה של המאמן, המנחה והמרצה זו זכות גדולה. כל אחד מהאנשים שבחרו לעבוד איתי התגלו להיות לאנשים מדהימים ומופלאים, שאיפשרו לי תוך העשייה המשותפת שלנו להיות מי שהייתי רוצה להיות. העמדה הזו מאפשרת לי להתעלות מעל המציאות היום יומית, ומאפשרת לי להוציא מעצמי יכולות וכישורים שבדרך כלל אינם לידיי ביטוי.

יש מי שאמר ש: אם נכוון לירח ונפספס, מקסימום נגיע לכוכבים. אני רואה את זה קורה יום יום! אם זה בדמות שמביטה בי מבעד לראי בבוקר, ושאחת לכמה זמן מעלה את רף האתגר, ואם זה עם האנשים המתאמנים איתי – המייצרים כל אחד בדרכו/ה, תוצאות מלהיבות ומכוונות.

 

החזון שלי

"לאפשר לכל אדם
לממש את מלוא הפוטנציאל האישי שבו
דרך שימחה, השראה ועשייה
ולהיות כמאמר תהילים א' ג':
כעץ השתול על פלגי מים,
הנותן את פריו בעיתו, שעלהו לא נובל
ושכל אשר הוא עושה מצליח."

עבורי הגשמת חזון זה נכונה לכל אדם ללא הבדל מין, דת, לאום, גיל וכו'
…רק שלכל כל אדם הזמן הנכון לו.

 

בעיני זה אפשרי משום שאני מקבל בכל ליבי את עיקרי גישתו של הפסיכולוג ההומניסט קרל רוג'רס (1987 – 1902) שהקדיש את עשייתו לבירור המושג "הגשמה עצמית".

אדם המתפקד במלוא הפוטנציאל
(ברמה של הגשמה עצמית) כולל את היתרונות הבאים:

1. פתיחות לחוויה ולרגשות:

זוהי גישה ההפוכה ממנגנוני ההגנה של האדם (הדחקה, הכחשה, השלכה, רציונאליזציה, וכו'). הכוונה היא להבחנה המדויקת של האדם את העולם, כולל את עצמו ורגשותיו. הכוונה היא גם להיות מסוגל לקבל את המציאות כולל הרגשות העצמיים. הרגשות הן חלק כל כך חשוב בפתיחות, משום שהן מכילות הערכה אורגניזמית (כפועל יוצא של האבולוציה שלנו, האורגניזם שלנו, למד להבחין בין מה שטוב ונכון עבורו ומה שלא). כשהאדם אינו מסוגל להיות פתוח לרגשותיו, הוא אינו יכול להביא את עצמו לתפקוד במלוא הפוטנציאל האנרגטי העומד לרשותו.

2. לחיות בכאן ועכשיו.

רוג'רס, במסגרת ההתחברות למציאות, מתעקש שהאדם לא יחיה בעבר או בעתיד, הראשון חלף, והשני הנו כלום, עדיין. הזמן הנוכחי – ההווה הנו המציאות היחידה שיש לנו. אין הכוונה שהאדם אינו אמור לזכור כלום או לא ללמוד מן העבר. כך גם אין הכוונה שלא נתכנן או נחלום על העתיד. פשוט נכיר בדברים הללו כפי שהם באמת: זיכרונות וחלומות, שאנו חווים כרגע בהווה.

3. לסמוך על האורגניזם:

לאפשר לעצמנו להיות מונחים על ידי תהליך ההערכה האורגניזמית. עלינו לסמוך על עצמנו, לעשות את מה שמרגיש נכון, מה שבא בטבעיות. למען הסר ספק, רוג'רס מתכוון שהאדם יסמוך על העצמי האמיתי שלו ולא על העצמי המזוייף. עצמי אמיתי זה מתקיים מתוך פתיחות לחוויה ולרגשות, חי באופן אקזיסטנציאלי, ובחיבור עם הנטייה להגשים את מלוא הפוטנציאל העצמי עם עצמנו ועם הסביבה שלנו, מתוך יצירה משותפת. הנטייה להגשמה עצמית, בהתכוונו לכוח החיים, מתייחס למוטיבציה הקיימת בכל יציר חיים באופן מובנה, לפתח את הפוטנציאל שלו למלוא הטווח האפשרי. האמונה של רוג'רס גורסת שכל היצורים, שואפים לעשות את הטוב ביותר מקיומם.

4. לחוות את חופש הבחירה:

לדעת רוג'רס זה לא רלוונטי אם לאנשים יש או אין רצון חופשי. האדם מרגיש שיש לו רצון חופשי במידה רבה ביותר. זה לא אומר שהאדם חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, אנו חיים בעולם של סיבה ותוצאה. האדם לא יכול להתעופף כמו סופרמן. יחד עם זאת, כוונתו היא שהאדם יחווה חופש כאשר תהיינה לו אפשרויות בחירה. לטענתו, האדם המתפקד במלוא הפוטנציאל שלו, חווה את תחושת החופש הזו, ולוקח אחריות מלאה על מחשבותיו, החלטותיו, דבריו, ויחסו לעצמו, לסביבתו ולעולמו.

5. יצירתיות:

אם האדם חש חופשי ואחראי, הוא יפעל בהתאם, וישתתף בריקוד החיים. אדם המתפקד במלוא הפוטנציאל, המחובר להגשמה עצמית, יחוש מחויב לפי חוקי הטבע לתרום להגשמה העצמית של אחרים, ואפילו של הטבע והחיים עצמם. זה יכול לבוא לידי ביטוי, ביצירתיות אומנותית, או מדעית, או בהיבטים חברתיים, או אהבה הורית, או פשוט על ידי עשייה טובה עד כמה שניתן במסגרת העבודה.

מקורות:
Client-centered Therapy (1951). Two collections of essays are very interesting: On Becoming a Person (1961) and A Way of Being (1980). Finally, there's a nice collection of his work in The Carl Rogers Reader, edited by Kirschenbaum and Henderson (1989).

 

להתראות.

יובל הרפז

http://www.yuvalimcenter.co.il/