השראה במילים

"אבא! היא מאכילה את הזאב השחור…"
בקע קולה הנרגש של ביתי בת ה- 8 מתוך שפורפרת הטלפון, והמשיכה מבלי לחכות לתגובתי "ואם היא תמשיך באותה הדרך הוא בסוף ישתלט עליה".

לרגע הייתי ללא מילים. (המשך…)

שנה שלמה ישבתי לי בשקט.

פתאום, התחלתי לפעול כפי שלא פעלתי מזמן. מהצד שלך זה בטח נראה נורמלי. אני, מהצד השני, חושב שירדתי מהפסים. אני מזיע, מתאמץ ומרגיש כאילו אני עושה עוד פעם טירונות. אני גוזר את עצמי מהזמן שלי עם הבנות שלי, מתאמץ לשבת על המחשב עד מאוחר בלילה, קם שעה אחת קודם ועוד.

רוצה לדעת איך ולמה אני עושה את זה, ואיך ההבנה הזו יכולה לעזור גם לך?

ההסבר הוא פשוט!

(המשך…)

שלום חבר,

החגים עולה באוויר, הילדים כבר מתכוננים ליום הלימודים הראשון, ההורים מקווים שלא תהיה שביתת מורים, ואני מקדיש כמה שעות טובות מדי יום כדי להתקדם עם החומר שלי, להספיק מהר-מהר עד לפני ראש השנה. על מה המהומה? התשובה פשוטה…

(המשך…)

בהגדה של פסח מספרים על ארבעה בנים.
האחד חכם, השני רשע, השלישי תם
והרביעי הוא זה שאינו יודע לשאול.

אני יכול לראות איך כל אחד מהם התבטא בחיי.
לפעמים הייתי ממש חכם עם רעיונות נפלאים ועשייה מאד ברוכה.
לפעמים הייתי ממש רע, רשע ואנוכי.
לפעמים פעלתי מתוך המון תמימות,
ולפעמים פשוט לא ידעתי מה לשאול או להגיד.

אפשר שכל אחד מהבנים הללו היה אני בשלבי חיי השונים,
ואפשר שפתאום כולם יופיעו בתודעה שלי בו זמנית תוך שאני
חווה את זכות הבחירה במלוא הדרה.

רק שזכות זו היא לפעמים גם נטל,
ואפילו שמדי פסח אנחנו חוגגים את החרות – יש מצבים שבהם
אנחנו בכלל לא רוצים אותה. לפעמים ממש טוב לנו בהרגל שלנו.
לפעמים אנחנו בכלל לא רוצים להשתנות, לא רוצים לעשות כלום אחרת,
ומצד שני אנחנו תמיד רוצים שהכל יסתדר לו מעצמו – כמו קסם.

רק לידיעתכם – שקסמים לא קורים לבד,
משום שצריך קוסם שיעשה אותם. יותר מכך, כדי להיות קוסם טוב
צריך גרף למידה. בהתחלה הקסמים לא ממש מצליחים,
אבל ברגע שאנחנו לומדים באמת – איך לעשות משהו אחרת,
ואפילו שזה משהו נורא בסיסי, פשוט ולכאורה מובן מאליו –
כל התוצאה מהפכת.

לפני שבוע נתקעה במפעל מסוים במרכז הארץ מכונה נורא משוכללת.
כל הצוות שבר את הראש במשך שלושה ימים ולא ידע מה לעשות.
בסופו של דבר החליטו בהנהלה לפנות למומחה חיצוני שעולה המון כסף.
הגיע הבחור, הביט במכונה – וברגע אחד שיחרר בורג קטן
והמכונה חזרה לפעולה במלוא תפארתה.

שאל המנהל – למה הסיבוב הקטן הזה של הבורג צריך לעלות לי כל כך הרבה?
ענה המומחה – משום שאת כל המרץ, האנרגיה וההתכוונות שלך אתה מפנה לכיוונים אחרים,
וזה המחיר.

כולנו מתכוונים להמון דברים במחשבה, בדיבור ובעשייה שלנו.
אבל אנחנו לא תמיד מכווננים אליהם. זה לא מספיק שיש מטרה,
צריך גם לבצע את פעולת הכיוון.

בהזדמנות זו אני מאחל לך ולמשפחתך
לכוון להתכוונן לחג שמח, משמים ומשמין!
שמח – כי זה הביטוי הכי נעלה של האהבה.
משמים – מלשון שעמום – כלומר שיהיה לך זמן פשוט להירגע ולשכוח מטרדות היום יום
ומשמין – אין הכוונה דווקא לאוכל אלא דווקא שחשבון הבנק שלך ישמין

בקיצור שנדע לכוון ולעורר את קוסם שבנו לעשות משהו אחרת,
ולא רק להתכוון לחשוב, לומר או לעשות משהו,
אלא גם להתכווננן לתוצאה בכל דרך אפשרית.

להתראות
יובל הרפז
 

אתמול בערב חזרתי הביתה עם סימני נעיצת אצבעות בזרועי. זה לא היה נעים אבל לא היה מאושר ממני, משום שעזרתי לביתי הבכורה להתגבר על פחד ווידאתי שהיא לא תפתח שום סוג של חרדה. לא פעם אנו נתקלים באנשים שכשהם חווים פחד הם פשוט מתאבנים. זו תופעה ידועה ומוכרת. חוקרי מדעי ההתנהגות מתארים זאת כאחת משלוש האפשרויות בזמן הופעת גורם דחק בחיינו. שלוש האפשרויות הן: בריחה (Flight), לחימה (Fight) וקפיאה (Freeze).

חשוב בהזדמנות זו להבדיל בין פחד לחרדה. הפחד הוא התמודדות האדם למול אירוע חיצוני. החרדה הוא תגובה לאירוע שאינו בהכרח חיצוני ונובע ממחשבה שאומרת שמשהו נורא עומד לקרות. התגובות הפיזיולוגיות הן דומות בשני המיקרים. בשניהם יש דופק מוגבר, עליה בלחץ הדם, הזעה, נשימתיות יתר (או עצירת נשימה) וכד'.

בחזרה לענייננו, אתמול היינו זוגתי, בנותיי ואני בלונה פארק. הבנות עלו על כל המתקנים שהגיל הרשה, ואני עליתי על כל המתקנים שהגיל שלי בעבר לא הרשה… עבורי זו הייתה הזדמנות לא רק להשלים חסכים מהילדות (חזרתי צרוד ולא מכעס… :-) ) אלא גם הזדמנות מדהימה לכמה שעות איכות עם הבנות.

המתקן האחרון היה מעגל של נדנדות גינה המחוברות לזרוע הידראולית מסתובבת, שסובבה אנשים והניפה אותם בעוצמה וזוויות מאד לא שגרתיות. כשאישתי קלטה על מה מדובר, זה היה כבר מאוחר מדי. אני והבנות (גילאי 7 ו-5 וחצי) היינו כבר ישובים ומחובקים חזק-חזק, מחכים לבלתי ניתן לתיאור. הקרוסלה התחילה להסתובב. הרגליים שלנו היו באוויר וסובבנו מעלה מטה מרגישים פרפרים בבטן ורוח בפנינו. והרגשנו שאוטוטו אנחנו מוצנחים בלי מצנח מגובה עשרות מטרים ובמהירות של מכונית בכביש בין עירוני.

ביתי הקטנה התאקלמה בקלות וצחקה בהנאה מרובה. הגדולה לעומת זאת, שיש לה נטייה לפחד בקלות, יללה איייייייייימא… ואחזה בזרועי כמו חסם עורקים. דיברתי אליה, אמרתי לה שהפחד הוא טבעי לגמרי, רק שאנחנו בטוחים במושב שלנו ולמרות הפחד שבה – היא יכולה קודם כל לנשום רגיל ושנית ליהנות. אמרתי לה שהיא יכולה לצעוק, היא יכולה לצחוק, היא יכולה לפחד, אבל לנשום רגיל, להרפות וליהנות.

היא שיחררה פעם אחת, ואחר כך שוב התכווצה. דיברתי אליה שוב תוך שגם אני צוחק, צועק ומתלהב. היא הרפיתה שוב והפעם אמרה שהיא אומנם מפחדת אבל היא גם ניהנת. כשהקרוסלה נגמרה היא רצה לאימה המבוהלת ואמרה שזה היה המתקן הכי מפחיד הערב, הכי כיפי ודרשה לדעת מתי אפשר לעלות שוב.

לשמחתי ותוך שאני מזרים שוב את הדם לזרועי הודיעו ברמקולים שסוגרים את הפארק. לי היה זה ערב מענג אבל כל המתקנים שעליתי עליהם (כולל אלו שרק שעליתי סוליקו) גרמו לי לרצות לשבת על אדמה יציבה לעוד הרבה מאד זמן.

לא פעם גם המאומנים שלי חווים סוגים שונים של התמודדות עם מצבים מפחידים במהלך האימון. יש שהם מתנגדים ומפנים את התנגדותם למלחמה בי. יש שהם "מורידים תריסים" מחשבותיהם נודדות והם מחפשים לשנות נושא. יש שהם פשוט מפסיקים לשתף פעולה. תמיד אחפש לסימנים כאלו או אחרים להתנגדות והתמודדות עם הפחד שעולה, ואני תמיד שמח למצוא רגע קסום שכזה, בו יש לנו הזדמנות להביט לפחד בלבן של העיניים (קרוב, קרוב) ומגלים שאפשר גם לפחד וגם להמשיך ולפעול למרות הפחד.

אחרי הכל הפחד הוא לא רק מנגנון הישרדותי קדום, וסירנות אזעקה שדורשות מאיתנו לשים לב לדבר מה, אלא גם הזדמנות לפעולה אמיצה ויוצאת מהכלל. התמודדות נכונה עם הפחד יכולה להרחיב את טווח התנועה והפעולה שלנו – ומי יודע אולי ובתנאים הנכונים, אפילו ננסוק לגבהים של תוצאות והישגים שרק חלמנו עליהם.

שיהיה לכולם רק טוב
יובל הרפז

לפני חודשיים נפרד מוטי, בן משפחה רחוק, נפרד מבת הזוג שלו. כששאלתי אותו מה הוא מתכנן לעשות , סיפר שכרגע הוא לוקח את הזמן, בלי לעשות שום דבר כי הוא צריך זמן לעצמו… "לסדר את המחשבות". אני לגמרי יכול להבין אותו. גם אני חוויתי משהו לפני שלושה חודשים שהניע אותי לחפש שקט, פשטות וזמן לארגון מחדש.

יחד עם זאת, הדרך הכי בדוקה להתמודדות עם מכשול הוא להתבונן על המצב בעיניים שונות. מה שעוזר בד"כ הוא להתבונן מנקודת המבט הכי גבוהה – ולהתבונן קדימה. פעם לפני מליון שנה (חחח…) כששאלו את בן-גוריון איך הוא יכול לשמור על כל כך הרבה חיוניות ומיקוד לנוכח כל הקשיים שנילוו לתקופת הקמת המדינה, וההשלכות הכבדות שהיו לכל אחת מבחירותיו, הוא ענה שאין הוא מביט על עצמו מנקודת המבט העכשווית אלא הוא מתבונן על עצמו מנקודת המבט של עשרות שנים קדימה –אל התקופה של לאחר תום תקופת הקמת המדינה.

עבורי להתבונן בבנותיי ולחשוב איך זה יהיה עוד עשר שנים, עשרים שנה שלושים… מעורר אותי לרצות לפעול כבר היום באופן שישרת את איכות החיים שלהן באותה נקודה עתידית. פתאום הכל משתנה. כשאני קולט שהגדולה שלי כבר בת שבע ואני שואל את עצמי – "מה עשית במשך שבע השנים האחרונות כדי לספק לה את מה שהיית מאחל לה?" בו ברגע אני מבין איך עלי להתנהל מהיום ואילך.

שינוי פנימי קטן ופשוט כזה יכול להפוך עולמות. יש את הסיפור שאני אוהב לספר על האדם שרצה לשנות את העולם והלך להתנדב באו"ם. עמל ועמל ודבר לא השתנה. החליט לשנות רק את המדינה שלו – והלך לעבוד בגוף המחוקק של מדינתו. עמל ועמל ושום דבר לא השתנה. החליט לשנות רק את העיר שלו – התייצב לפעילות ברשות המקומית. עמל ועמל ושום דבר לא קרה. אמר אשנה רק את המשפחה שלי – עמל ועמל ודבר לא השתנה. לבסוף החליט לשנות את עצמו וכל העולם השתנה.

רק שלא פעם אני נתקל באותה שאלת גורל "אבל, איך אני עושה זאת?". ביירון קייטי אמרה פעם שסבל מקורו במחשבה שלא נחקרה דיו. אני יכול לומר בפשטות שהאדם היחידי שיצר את המציאות בחיינו הוא אנחנו ולא אף אחד אחר. הדרך בה אנו עושים זאת מתבססת על הערכים, האמונות והגישות שלנו. זה לא משנה מאיפה הן הגיעו אלינו – מה שמשנה הוא שברגע שנבין מה היא המחשבה שמניעה אותנו לפעול בדרך שמייצרת את המציאות שלנו – נוכל גם למצוא את הדרך להשתחרר ממנה. כשנבין את ה"למה" אנו פועלים בדרך מסוימת (משום שנגלה לאיזו מחשבה אנו נצמדים) נדע גם את ה"איך".

זיהיתם מחשבה בולמת? עכשיו רישמו לעצמכם במפורט איך היו נראים חייכם ומה הייתם מרגישים, חושבים, עושים וחווים אם המחשבה המגבילה הזו לא הייתה יכולה להופיע בחייכם?

עכשיו, רשמו לעצמכם מה החלק שלכם במימוש תמונת עתיד מרגשת ומלהיבה זו. רישמו מה עליכם לעשות כדי לגרום לזה לקרות. בתום כל יעד רישמו מדד להצלחה שלו ותאריך בו אתם אמורים להשיג יעד זה. עכשיו פעלו!

לפני שבוע קראתי בעיתון על אחת המאומנות שלי. לשמחתי היה זה משום שהיא קיבלה חשיפה ארצית לעשייתה. שמונה חודשים לפני כן זה היה בסך הכל רעיון על תמונת עתיד רצויה ומלהיבה שהדהד בחלל החדר, וכמו עוד הרבה רעיונות שחולפים במוחנו במהלך היום, יכול היה להתפוגג ולחזור לתוהו שממנו הוא הגיע. כמו כן, היו רגעים לא פשוטים בדרך של אתגרים אישיים ופחדים וסיפור חיים כמו שרק החיים יודעים לייצר.

מצד שני עשינו משהו ביחד עליו היא אמרה שיש לי חלק משמעותי במימושו. הרגשתי המון גאווה, אבל יותר מכל שמחתי בשבילה, כי אין כמו לחוות את שיעור החיים הזה על בשרינו. אין כמו לעשות בפעם הראשונה את הלא יאמן – ולהבין שהכל נמצא בידיים שלנו. עכשיו אני יודע שיש עוד אדם פה בייננו שמעביר את הלפיד הזה הלאה. ויהי אור!

אם גם אתם רוצים להגיע לבהירות פנימית וגם לממש, אפשר שתרצו לקנות את ספר האימון העצמי או לעיין בדף האימון האישי בבלוג זה וליצור איתי קשר.

בהצלחה ולהתראות.
יובל הרפז

המתנה שנקראת בקשה נמצאת סביבנו כבר הרבה, הרבה זמן. למעשה אחת מאמיתות החיים טוענת שמה שהאדם שואל הוא גם נענה. הילדים הם המומחים בשימוש במתנה זו, אבל נראה שאנו המבוגרים איבדנו את היכולת לשאול. אנו באים עם כל מיני סיבות ותירוצים כדי להימנע מכל סיכוי לדחייה. יחד עם זאת, היקום מגיב לאלו ששואלים. אם אתם לא נעים אל עבר היעדים שלכם במכירות (או בחיים), אתם כנראה לא שואלים מספיק שאלות.

הנה שבע אסטרטגיות שאתם רוצים להטמיע בניהול העסקי כדי לקדם את השורה התחתונה: (וזכרו כל האסטרטגיות הללו יכולות להיות שימושיות גם בתחומי חיים אחרים)

אסטרטגית שאלה מספר 1

כדי לזכות בלקוחות חדשים (לדוגמה), עלינו קודם כל לדעת מה הם האתגרים הנוכחיים שלהם, מה הם רוצים להשיג ואיך הם מתכוונים לעשות זאת. רק אז ניתן להמשיך ולהדגים את היתרונות של המוצר או השירות שלך. כדי להשיג את המידע הנחוץ לך שאל שאלות שמתחילות במילים מי, למה, מה, איפה, מתי ו-איך. רק כאשר אנחנו מבינים לחלוטין את הצורך של הלקוח שלנו (או בן השיחה שלנו) אנו יכולים להציע פתרון.

אסטרטגית שאלה מספר 2

הנה סטטיסטיקה מדהימה: 60 אחוז מהפעמים בהם ערכו נציגי מכירות פרזנטציה שלמה על התועלות של השירות או המוצר שלהם, אין הם מבקשים מהלקוח להזמין. זהו הרגל רע שיכול אפילו להדיח אותנו מהעסק.

עלינו תמיד לשאול שאלה סוגרת כדי להבטיח את העסקה. אל לנו לזגזג, לדלג מעל השאלה או גרוע מכך להמתין שהלקוח הפוטנציאלי ישאל אותנו. אני בטוח שאתם מכירים שאלות כאלו כגון "האם אתה רוצה לנסות זאת?" הנקודה היא – פשוט לשאול.

אסטרטגית שאלה מספר 3

עדויות של אנשים מכובדים הממוקדות תוצאה ומנוסחות היטב, הן הכרחיות עבור מכירות עתידיות. עדויות כאלו מגבשות את איכות עבודתך וממנפות אותך כאדם בעל יושרה, אמין ושמספק את הסחורה בזמן. למרות כל זאת, מרבית האנשים בתחום המכירות לא עושים זאת. זו יכולה להיות עבורנו הזדמנות לקפוץ קדימה ולהשיג את מתחרינו. כל שעלינו לעשות זה לבקש. מה הוא הזמן הטוב ביותר? מיד לאחר שנתת שירות מעולה, סיימת פרוייקט משמעותי, פעלת מעל ומעבר לציפיות של הלקוח, או בכל זמן אחר שעשית את הלקוח שלך ממש שמח.

פשוט שאל את הלקוח שלך אם הוא היה מוכן לתת עבורך עדות על התועלת של המוצר או השירות שלך, בנוסף לכל הערה בונה אחרת.

אסטרטגית שאלה מספר 4

כמעט כל מי שנמצא בעסקים מכיר בחשיבות ההפניות. זו היא הדרך הקלה ביותר והכי זולה להבטיח את צמיחתנו והצלחתנו בשוק. יחד עם זאת, ומתוך ניסיוננו רק לאחד מתוך עשרה יש מערכת לאיסוף הפניות.

הלקוחות העיקריים שלנו יתנו לנו הפניות בשמחה משום שאנו מתייחסים אליהם כל כך טוב. לכן, מדוע לא לשאול את כולם עבור הפניות? זהו הרגל שיגדיל באופן משמעותי את הכנסתנו. כמו כל הרגל אחר, ככל שנעשה זאת יותר כך זה יעשה קל יותר.

אסטרטגית שאלה מספר 5

נציגי מכירות מאבדים אלפי דולרים מדי שנה משום שאין להם שום דבר נוסף למכור לאחר המכירה הראשונית. עלינו לחפש מוצרים ושירותים נוספים שאנו יכולים לספק ללקוחותינו. עלינו להתקין מערכת שתדע לומר לנו מתי הלקוחות שלנו יצטרכו עוד מהמוצרים. הדרך הפשוטה ביותר היא לשאול את הלקוח מתי ליצור קשר לצורך הזמנה חוזרת. לרוב זה קל יותר למכור ללקוחות הקיימים מאשר לחפש אחר לקוחות חדשים.

אסטרטגית שאלה מספר 6

התנהלות עסקית רגילה כוללת משא ומתן. נציגי מכירות רבים נתקעים משום שחסרים להם כישורי משא ומתן. למעשה, זוהי דרך נוספת לבקש בקשות, ולמעשה היא יכולה לחסוך הרבה זמן וכסף. סוגים שונים של חוזים בחיינו הפרטיים יכולים להיפתח מחדש למשא ומתן כמו חוזי המשכנתא (לדוגמה). כל עוד ננהל משא ומתן באופן הוגן ומתוך כוונה ליצור מצב של מנצחים משני הכיוונים, נוכל ליהנות מגמישות רבה. לעולם אין הדברים באמת מושלכים במחסן ללא הופכין.

אסטרטגית שאלה מספר 7

זהו מרכיב של שאלה שאנו מרבים לשכוח. איך נדע שהשירות או המוצר שלנו באמת עונה על הצרכים של הלקוח? עלינו לשאול את הלקוחות: "איך אנחנו, עבורך? איך אנו יכולים לשפר את השירות שלנו? אמור לנו מה אתה אובה במוצר שלנו ומה אתה לא אוהב." עלינו לנהל שאלוני לקוח ששואלים את השאלות הטובות והקשות באופן שוטף. זו היא הדרך ללטש את העסק שלנו.

איך שואלים

ישנם אנשים שלא נהנים מפירות השאלות משום שהם לא שואלים באופן יעיל. אם נשתמש בשפה כוללנית, לא ממוקדת לא נהיה מובנים. הנה כמה ארבע דרכים לוודא ששאלותינו מקבלות מענה:

לשאול בבהירות

היו מדויקים. חישבו בבהירות על בקשותיכם. קחו את הזמן להתכונן. השתמשו במחברת כדי לאסוף את המילים עם ההשפעה הכי גדולה. למילים יש כוח, לכן בחרו אותן בקפדנות ובזהירות.

שאלו את השאלות בביטחון

אנשים ששואלים בביטחון, נענים יותר מאלו המהססים או ששואלים בלי ביטחון. ברגע שהבנתם מה אתם רוצים לבקש, עשו זאת בבטחה, ישירות ונחישות. אין בזה כוונה להתנשאות, זלזול או יהירות.

לשאול בהתמדה

הרבה אנשים מתקפלים לאחר ששאלו בביישנות פעם אחת. הם מוותרים מוקדם מדי. המשיכו לשאול עד שתקבלו תשובה. במכירות ישנן בדרך כלל ארבעה או חמישה סירובים לפני שמקבלים "כן". שיאני ביצוע יודעים זאת. כשתמצאו דרך לשאול באופן יעיל, המשיכו לשאול באותו האופן.

לשאול באופן יצירתי

בעידן זה של תחרות בינלאומית, שאלתכם עשויה לאבד בהמון, ללא שנקראה על ידי מקבלי ההחלטות שאתם מקווים להשיג. ישנה דרך לעקוף זאת. אם תרצו את תשומת הלב של מישהו, אל תשלחו מכתב רגיל. השתמשו ביצירתיות שבכם כדי לחלום על מצגת מהממת.

לשאול בכנות

כאשר אתם באמת צריכים עזרה, אנשים יגיבו. כנות משמעה להסיר את המסכות ולהפגין נכונות להיות פגיע. אמור זאת בדרך הכי ישירה ולא מושלמת. אל תדאגו אם המצגת שלכם אינה מושלמת, בקשו את בקשתכם מהלב. שימרו עליה פשוטה כך שאנשים יפתחו אליכם.

כדי ללמוד עוד על אומנות שאלת השאלות קראו את הספר "מקדם אלאדין" (The Aladin Factor) שיתן לכם נקודות נוספות איך להשתמש בעוצמת השאלה כדי ליצור הצלחה נוספת בחייכם.

© 2006 ג'ק קנפילד

על המחבר:

ג'ק קנפילד מאמן ההצלחה של אמריקה, הוא המייסד והשותף לכתיבת הרב מכר מרק עוף לנשמה ודמות מובילה בתחום ביצועי שיא. אם אתם באמת מעונינים להזניק את חייכם, להרוויח יותר כסף, וליהנות יותר בכל אשר תעשו, קבלו כבר עכשיו וחינם את הטיפים להצלחה מג'ק קנפילד ב: www.FreeSuccessStrategies.com

תרגום מאנגלית:
יובל הרפז

כסף יכול לקנות בית, אך לא משפחה.
כסף יכול לקנות מיטה, אך לא שינה.
כסף יכול לקנות שעון, אך לא זמן.
כסף יכול לקנות ספר, אך לא ידע.
כסף יכול לקנות מעמד, אך לא כבוד.
כסף יכול לקנות מנת דם, אך לא חיים.
כסף יכול לקנות סקס, אך לא אהבה.
כסף יכול לקנות קטנוע אך לא חופש.

למי שגנב לי היום את הקטנוע, אני לא יודע מי אתה,
ואולי זו גם לא הפעם הראשונה שאתה עושה זאת,
רק שאני כן יודע שלא הייתי מתחלף איתך בעד שום הון שבעולם.
תחושת הרייקנות, הקורבן, הכעס והתיסכול שמלווים אותך יום יום בחייך
הם כבלים שלא הייתי מאחל אפילו למר שבשונאי.

תודה על שהופעת בחיי ואיפשרת לי לחוות את השיעור הזה
כי אנשים כמוך ומזכירים לי שיש עוד הרבה מאד עבודה לפני.

את הכסף שלקחת ממני היום הרווחתי ביושר מתוך תחושת גאווה ושליחות בעשייתי.
הקטנוע שגנבת ממני שירת אותי נאמנה ואיפשר לי להגיע למחוז חפצי
בזריזות, קלילות ומתוך הספק ונוחות רבים.

הלוואי והקטנוע שלי ייתן לך את אותה תחושת שימחה, שיחרור ואושר שהוא נתן לי.
היום נפתח פרק חדש בחיי, ואני חייב לך תודה על שאיפשרת לי זאת.

תעבירו את זה הלאה!

יובל הרפז

לפני כמה שנים התפרסם בארה"ב סיפור הזוי על סבתא שחילצה את הנכד שלה מתחת לגלגי מכונית, על ידי כך שפשוט הרימה את האוטו. אדם מסוים השהיה גם מאמן אישי להצלחה ושהתרשם במיוחד מהסיפור החליט לפגוש אותה בעצמו וללמוד עליה ממקור ראשון. לאחר חיפוש מורכב וכמה שעות נסיעה הוא גילה אישה נחמדה ורגילה לחלוטין בת כ-64 ששמחה לארח אותו לקפה ועוגיה, אך סירבה לחלוטין לדבר על ה"אירוע". מאחר ובסופו של דבר הצליח למצוא אותה, הוא החליט לא לוותר בקלות ולהיות סבלני.

לאחר שפטפטו זמן מה, שאל שוב לגבי האירוע בו היא הרימה מכונית. ובפשטותה אמרה שבסך הכל עשתה את מה שיכלה לעשות. "עדיין," המשיך "לא בכל יום אישה בגילך מצליחה להרים אוטו". היא הנהנה בראשה. "רק מה שמסקרן אותי במיוחד" הוסיף "הוא להבין למה כל כך קשה לך לדבר על זה?"

באותו הרגע היא הביטה בו מעט נבוכה ואמרה "תאר לעצמך שאם היית חי חיים שלמים, ורק בגיל 64 אתה מגלה שאתה יכול לעשות משהו שמעולם לא דמיינת שאתה יכול לעשות, מה זה אומר על החיים שלך?"

בינינו, לא חסרים סיפורים על אנשים שרצים יחפים ועם פיג'מה לבית בוער כדי להוציא משם בן משפחה לכוד, או על אנשים שמזנקים למי קרח כדי לחלץ מתוכם אדם במצוקה, או כל מיני מצבים קיצוניים אחרים. יחד עם זאת, ההבנה שהנה עשינו משהו שמעולם לא חלמנו שאנו יכולים, היא הבנה לא קלה. אם רק היינו יודעים איזה עוצמות ויכולות טמונים בנו כבר לפני עשרים שנה! תארו לעצמכם איך היינו יכולים להתחיל שוב את חיינו עם כל הידע וההבנות שיש בנו עכשיו. רק שהיום, אם זה בגיל 25, 35, או אפילו 65, כל מה שהיה נמצא מאחורינו, והוא לעולם לא יחזור עוד.

אני אישית, יכול להתחבר לתחושת ההחמצה. אבל (!) כלום עוד לא נגמר! זה אמנם לגמרי טבעי להתבונן על התוצאות שלנו עד היום ולומר "אני, הוא מה שעשיתי עד היום". יחד עם זאת, זו לא כל האמת! האמת היא שאנחנו הרבה יותר מסכום ההיסטוריה וההישגים שלנו עד היום. אנחנו הרבה מעבר לכך! חשוב להבין שמה שעשינו עד היום היה בדיוק כפי שיכולנו לעשות בהתאם למה שידענו, האמנו וחשבנו על עצמנו. היום זה הוא יום חדש, ובכל רגע אנו יכולים, זכאים וראויים להמציא את עצמנו מחדש, ובלי כל התניה!

הגוף שלנו אולי מתעתע בנו, אבל גם בלב של הקשיש שבאדם פועמת נשמה של ילד מלא שימחת חיים, סקרנות, רצון ביצירת מערכות יחסים ושאיפה ליצור משהו משמעותי בחייו.

כשהבינה את המשמעות הזו גם הסבתא בת ה-64, היא החליטה לראשונה בחייה ללכת בעקבות הלב ונרשמה לקולג' המקומי. בתוך כשלוש שנים היא השלימה לתואר ראשון ובהמשך היא מצאה עצמה אפילו מרצה מן המניין באותו הקולג'.

הסיפור הזה ריגש אותי במיוחד לאור כך שאתמול אספתי את ביתי הבכורה מיומה האחרון בכיתה א'. הייתי שם גם ביום הראשון, אבל, התחושה של סיום הייתה עבורי חזקה אפילו יותר. היא אמנם סיימה את השנה עם זוג הורים מאד גאים, אך זה לא אומר כלום על המשך הדרך. החיים עוברים, דברים משתנים ומה שבסופו של דבר נשאר הוא מה אנו עושים עם עצמנו – עכשיו, ולאיזה כיוון אנו בוחרים עכשיו להתקדם.

מה שעוד מיוחד ביום הזה הוא שהוא מציין בדיוק את מחצית השנה. עברו בדיוק שישה חודשים מאז תחילת 2006. האם אנחנו נמצאים היכן שהיינו רוצים להיות? האם אנחנו יודעים איפה אנו רוצים להיות מחר? איפה נהיה בתחילת 2007?

"לעיתים, כשאני מהרהר עד כמה
התוצאות המרחיקות לכת קורות מדברים קטנים,
אני נוטה להאמין שאין כזה דבר:
דברים קטנים"

זהו ציטוט מפיו של ברוס ברטון פרסומאי מצליחן (מבעלי משרד הפרסום BBDO) שהספיק "להחזיר ציוד" לבורא בשנה שבה אני נולדתי. רק מה שהוא השאיר אחריו פרט למיליוני הדולרים הפרטיים הייתה אימפריה עסקית שסיפקה עבודה למאות אנשים בכל העולם, נתנה שירות של קידום מסחרי לאלפי עסקים ויצירה של תרבות ואידיאולוגיה פרסומית שהשפיעה על כל העולם עד עצם היום הזה.

מי שהיינו ומה שעשינו עד היום היה בדיוק מה ואיך שידענו בהתאם ליכולות, לכישורים ולהבנות שהיו לנו עד היום. מהיום, כל אחד בלי יוצא מהכלל, יכול להתחיל דף חדש בחיים.

איך תראה המחצית השניה של השנה עבורך? מה אפשר לעשות אחרת? איפה נהיה מחר? התשובות נמצאות רק בידיים שלנו. בואו נלמד לעשות דברים אחרת, בואו ונפתח ליצירת מציאות חדשה.

בהצלחה בדרככם
יובל הרפז

האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם שאתם מרוויחים מדי חודש פי עשר ממה שאתם מרוויחים היום? היו זמנים בחיי שהייתי אומר לעצמי: "ואללה זה יכול להיות נחמד!" יחד עם זאת, הייתי גם מרגיש מעין התכווצות כזו באזור החזה. תחושה של מועקה שהייתה מבטאת את החשש שלי וחוסר נוחות. הדבר היפה בעניין הוא שיש כאן סוד קטן – שכולנו שותפים לו, אבל לא ממש מודעים לו. הסוד הוא שכל אחד מאתנו יכול להגשים את הדברים הכי נשגבים שאנו יכולים לדמיין – אבל אנו פשוט מפחדים מהעוצמה שלנו, כי אנחנו חושבים בקטן! היה זה נלסון מנדלה שאמר שהדבר שאנו הכי מפחדים ממנו הוא מי שאנו יכולים להיות.

האדם היחידי שעוצר אותנו מלהגשים את המציאות הנשגבת כמו של הכנסה חודשית הגדולה פי כמה ממה שיש לנו היום – הוא רק אנחנו. יש מי שאמר שאנו מסתובבים בין הרים של עושר וכל מה שאנו מחליטים להצטייד בו לאיסוף העושר הוא כפית. אפשר לקרוא לזה "אזור הנוחות" שלנו. לידיעתכם אנחנו מרוויחים בדיוק כמה שאנו מרשים לעצמנו להרוויח – וזה שווה בדיוק למידה בה אנו מעריכים ומאמינים בעצמנו. כלומר שכדי להרוויח יותר – עלינו להאמין בעצמנו יותר. זה לא יעזור כמה נתחנן בפני הבוס, נעבוד יותר שעות או נציע יותר מוצרים למכירה – בסופו של דבר כל עוד לא נעריך את עצמנו ונאמין בעצמנו יותר – ההכנסה שלנו לא תגדל.

יותר מכך - במידה ויתגלגל לידינו סכום כסף באופן פתאומי ולא מתוכנן – הוא יעלם כמו שהוא יופיע משום שברגע שנצא מתחום הנוחות שלנו יופעל במוח שלנו תרמוסטט שישאף להחזיר אותנו לאיזון. אך לפני שזה יקרה תהיה תנועה פתאומית חזקה בכיוון השני. הדוגמה הכי חריפה לכך ניתן למצוא אצל זוכי הלוטו לדורותיהם. מרביתם המכריע ימצא עצמו לאחר תקופה שקועים בחובות בגובה הסכום בו הם זכו. היה זה ג'ימס אלן שאמר: "אנשים נלהבים לשפר את נסיבות חייהם, אך מסרבים לשפר את עצמם, לכן הם נשארים מוגבלים". 

לכן, הדבר הראשון שרצוי שיעשה על ידי כל מי שבאמת רוצה להגשים תמונת עתיד מלהיבה, מרגשת, שופעת אושר, שימחה ואהבה שבה העושר הכספי הוא פי כמה מרמת ההכנסה שלו היום, הוא להתחיל לשנות את דרכי החשיבה: להתחבר למקורות ההשראה, לתרגל העצמה בין אישית ללא הגבלה ולהטמיע מחשבה של שפע אישי ועולמי.

אתם לא חייבים להאמין בזה, רק שמי שלא הולך את הדרך לעולם לא יגיע ליעד. רק כאשר ניקח אחריות ונעביר את הבחירות שלנו ממחשבות של קורבן למחשבות של מנהיג, נעלה את הסטנדרטים שלנו אף על פי ולמרות כל התירוצים ונתרגל אהבה שאינה תלויה בדבר על ידי נתינה ללא הגבלה, העולם ימשיך להחזיר לנו בדיוק באותה מידה.

ישנו סיפור על סבא אינדיאני שסיפר לנכדו שבלב כל אדם נמצאים שני זאבים הנאבקים ביניהם: זאב הכעס, העצב, הספק, המחסור, הקנאה, השנאה, הטינה והפזיזות ומולו זאב האהבה, הסבלנות, השלווה, החמלה והתקווה. כששאל הנכד מי מהם מנצח, ענה לו הזקן: "תלוי את מי אתה מאכיל".

כך, שהדרך היחידה להפוך כיבשה לנמר היא על ידי כך שנראה לכבשה שהיא יכולה להיות נמר אם רק תבחר בזה. לצורך תרגיל רשמו לפניכם לפחות 25 דרכים שונות שעולות במחשבה כרגע שדרכן אתם יכולים להעלות מידית את ההכנסה החודשית ב- 20% לפחות. אם זה היה לכם קל רשמו לפחות 25 דרכים נוספות. אל תגבילו את עצמכם למה שנראה הגיוני. באמת, עצרו את הקריאה וקחו את הזמן לעשות את התרגיל!

המטרה של התרגיל הזה היא לנו לכם כמה אפשרויות יש בידינו כבר עכשיו. יחד עם זאת, ברשימה הזו יש צד חיובי ויש גם צד שלילי. הצד השלילי הוא שאנו מגבילים את עצמנו מכל מני סיבות – אך בעיקר משום שאנו לוקים בחוסר אמונה עצמית. הצד החיובי הוא שזה ניתן לתיקון – אבל יותר חשוב מכך הוא שאם המוח שלנו חשב על דרך מסוימת – אז היא כנראה דרך שרלוונטית ואפשרית עבורנו. התת מודע שלנו לעולם לא יחשוב על משהו שאינו בר הגשמה.

תרגיל 25 הדרכים הוא תרגיל בפיתוח היצירתיות. היצירתיות היא לא משהו שאפשר ללמוד – אבל אפשר לפתח ולשפר משום שהיא קיימת אצל כל אחד ואחת מאתנו בלי יוצא מהכלל. הצעד הראשון ביצירתיות היא הגדרת המטרה. בואו ונרשום בגדול איזו הכנסה אנחנו מאחלים לעצמנו להרוויח בעוד 12 חודשים מהיום. עכשיו ובכל בוקר מהיום והלאה, נתחיל את היום מתוך מיקוד בסכום, ומתוך כוונה למצוא היום את הדרכים שיובילו אותנו להגשמה.

בהצלחה יובל הרפז

לפני כמה ימים שאלה אותי אחת המאומנות – מה דעתי על החזון שלה. היה לי קשה לענות לה ולו רק משום שאני בא מעולם הפרסום שבו מצד אחד, לא זזים מילימטר בלי חקר שוק, קבוצות מיקוד ובדיקה קפדנית של המתחרים, ומצד שני, כל חברה שמכבדת את עצמה תחזיק מוחות קורני יצירתיות. יחד עם זאת, היחסים העדינים שבין מחלקת האסטרטגיה ובין מחלקת הקריאייטיב מעולם לא היו שבריריים יותר. למי שהמושגים הללו זרים לו אפשר לומר בפשטות שיש כאן מלחמת עולם בין אלו ששואלים מה עבד עד היום ובין אלו שמנסים לעשות משהו חדשני.

היה זה פטר דרוקר שאמר ש"הדרך הכי טובה לחזות את העתיד זה להמציא אותו". יחד עם זאת רצוי להבין בדיוק מה מדבר לאנשים, מה חשוב להם ומה מניע אותם. את זה אפשר לברר דרך מחקר שווקים, משוב ובקרה. אך רצוי מאד לא ללכת כל הזמן על בטוח משום שאז אנו מסתכנים ביצירת תדמית של "דורכים במקום", "לא חדשניים" ו- "משעממים". התחרותיות, והצורך לבלוט ולספק עניין בעולם העמוס במסרים, לא משאירה הרבה מקום לחופש. אנו חייבים לחפש דרכים חדשניות, מקוריות ויצירתיות להעביר מסר או להניע לפעולה, אך יש לבדוק טוב-טוב כל מהלך לפני היציאה לדרך.

יש כמה דרכים לשלב את שתי הגישות. אפשר להתעלם מיצירתיות וללכת על בטוח. אפשר לעשות קצת מזה וקצת מזה, ואפשר להתעלם ממה שאומרים אחרים וללכת על הדברים הכי מטורפים. הגאונות הנדרשת לזהות חדשנות ולהמר עליה עלולה מצד אחד לערוף ראשים במקרה של אי הצלחה, ועשויה מצד שני לגרום לנסיקה מטאורית והצלחה חסרת תקדים.

בכל סוף שנה אנו יכולים לקרוא בעיתונות בנוסף על היוזמות המוצלחות שהיו יצירתיות ונשענו על מחקר צרכנים, גם על יוזמות שהיו מאד יצירתיות ומבטיחות במחקרים אך נפלו, וכן על רעיונות שהלכו כנגד כל הסיכויים ופרצו גבולות. היכולת להלך בין הנתיבים ולקבוע בכל פעם איך לנהוג היא אומנות בזכות עצמה. מה שמאפשר את ההחלטה הוא בדרך כלל משהו מופשט שנקרא "תחושת בטן" או "אינטואיציה".

לקיחת סיכונים היא תורה בפני עצמה. לטעמי, כאשר מישהו רואה בעיני רוחו חזון שגורם לו להזיע מהתרגשות, והוא גם מצליח להעביר את ההתלהבות ופוטנציאל הגלום בו גם לאנשים אחרים – הסיכוי שהוא יצליח לממש אותו גבוהים במיוחד. אני יכול לראות בעיני רוחי איך הרבה "נשמות טובות" יסבירו לו עד כמה הרעיון שלו חסר סיכוי, שאין כסף, שזה לא מעשי וכו'. רק שנכון לרגע זה, בו החזון עדיין לא מומש, כל המלעיזים צודקים משום שכל עוד מימוש החזון הוא לא היסטוריה אין שום וודאות שהוא יתממש. אם זה מרגיע מישהו אז גם לאחר שהחזון מומש אין שום וודאות לגבי העתיד. הכול יכול לקרות.

אני לא מציע להתעלם מכל הלשונות שינסו להניע אותנו ממחוז חפצנו. חשוב מאד להקשיב, לקחת את הדברים לתשומת ליבנו אך לפעול רק לפי צו הלב – ממה שמלהיב ומרגש אתכם. "מי שלא מפחד כנראה מפספס משהו, ומי שלא נהנה ממעשיו כנראה שלא עושה את העבודה שלו מספיק טוב" (פטרישיה שולץ). עניין ההתמודדות עם כל מי שלא מאמין עדיין בחזון שלנו, עולה תמיד. זה תמיד לא נעים כשאנו חווים סוג של התנגדות. לפעמים ההתנגדות היא אפילו אגרסיבית. על כך אמר פעם ג'ימס אלן: "נסיבות האדם יכולות להיות לא נעימות, אבל הן לא תשארנה כאלו אם גם נהגה במשאת הנפש, וגם נחתור להשיג אותה".

בטח שמעתם את זה ממני כבר בעבר, אבל אני חושב שזה שווה הדגשה: חזון גדול יכול להפיל אדם, אלא אם כן הוא בונה לעצמו יעדי ביניים ישימים וברי השגה. אל תוותרו על החזון שלכם, בשום מצב. אם הצהרת החזון שלכם מגבילה אתכם לביצוע רק בדרך מסוימת בדקו את עצמכם האם אין דרך אחרת יותר משוחררת לנסח את ההצהרה. דרך שלא תגביל אתכם, ושתאפשר לכם מרחב פעולה גמיש. תמיד אפשר לשכלל, לשדרג, לשפץ. תמיד אפשר ללמוד איך אפשר להגשים אותו בדרך אחרת.  תמיד אפשר לומר שמה שעשיתם היה הכי טוב שיכולתם – עד עכשיו.

כמו שאמרתי במקום אחר – כולנו מצליחנים. אמנם בשלבי הצלחה שונים אבל עדיין מצליחנים. עכשיו חובה עלינו לממש את הפוטנציאל הזה – תוך כדי למידה, ומתוך הקשבה למה שחשוב לאחרים, להביא לידי מימוש את תמונת העתיד המלהיבה שלנו. היה זה אברהם לינקולן שאמר שאחד מיתרונות העתיד הוא העובדה שהוא מתגלה לנו בהדרגה – כל פעם רק ביום אחד נוסף. לכן, פעלו בהתאם – עשו כל יום משהו אחד לפחות כדי לקדם ולממש את החזון שלכם, ולמרות הרעשים שמסביב.

בהצלחה
יובל

 

חברים יקרים שלום,

כבן להורים פליטי מלחמת העולם השנייה, גדלתי בבית עם חזון ציוני בלב. להורים שלי היה את החזון של הקמת בית יהודי בארץ ישראל. לצורך העניין, הם היו מוכנים לעשות דברים שבשום מקרה אחר הם לא היו עושים, וזה כולל הגירה ומאבק קיומי אישי ולאומי מתמיד. לא הייתה להם אף פרוטה בכיס, מקצוע או השכלה, והם פשוט באו ופעלו בהדרגה כדי להגשים את החלום.

האם אתם יכולים לדמיין את עצמכם פועלים היום באותה התלהבות, נחישות ואומץ? אם כן, אז אני מניח שאתם יודעים בדיוק איך אתם רוצים לחיות את חייכם וגם איך להגשים את זה. אם לא, אז אני מניח שאצלכם, במקרה הטוב, הכול "בסדר".

בואו ונבר לרגע איפה כל אחד מכם עומד. לפני שממשיכים בקריאה, קחו דף ועט ורשמו לעצמכם: מה צריך לקרות בחייכם כדי שתדעו באופן שלם ומלא (ב- 100%) גם מה לעשות וגם איך להגשים את זה כדי לחיות מתוך התלהבות, נחישות ואומץ?

להזכירכם, ה"בסדר" הוא האויב הכי גדול של המצוין. המצוין היא אותה איכות חיים, שלא משנה כמה קשים עשויים להיות הנסיבות, היכולת שלנו להתעלות מתוכן תמיד תהיה כמעט מובנת מאליה. בלי ההבנה המרגשת של הכיוון שלנו בחיים, גם אם נהיה מרופדים בכסף, עדיין לא נוכל לקנות אושר.

הגדיל לומר אוליבר וונדל הולמס, שהיה רופא והוגה דעות, שחי לפני 200 שנה בקירוב:

"הכי נפלא בעולם הינו לא היכן אתה נמצא, אלא להיכן אתה מתקדם".

כלומר, מה שנותן את המשמעות לעשייה שלנו כאן ועכשיו הוא אותה תמונת עתיד רצויה, וכל עוד לא ידע האדם להיכן הוא רוצה להגיע, הוא בטוח יגיע למקומות בהם הוא לא רוצה להיות.

אבל, איפה… איפה מוצאים את הדבר הזה שקוראים לו חזון. הפילוסוף יום אמר:

"הלב אומר לנו לאן ללכת. השכל אומר לנו איך להגיע לשם".

האם אתם יודעים להקשיב ללב שלכם? האם אתם יכולים לומר עם יד על הלב וללא ספק, מה באמת הכי חשוב לכם בחיים? מתי בפעם האחרונה הקשבתם ללב בלי לשפוט, בלי לסנן, בלי להגיד אבל?

אחת הדרכים להתחבר ללב זה דרך חלומות. יכולים אלו להיות חלומות בהקיץ ויכולים אלה להיות חלומות בשינה. פרוייד טען שמטרת החלום היא למלא משאלה סמויה. לפי יונג כל חלום אינו רק מכיל הבעה סתמית של דחף, אלא גם את הדרך לפיתרון. לעומת שלושתם אדלר טען החלום מדבר בעד עצמו ולא מכיל שום מסר סמוי או לא מודע. איך שלא נסתכל על החלום הוא תמיד יכיל מרכיב שיש בו אמת פנימית ומשמעות עמוקה.

"חלומות הן הזרעים של המציאות"

ג'ימס אלן

יכול להיות שיהיו לנו חלומות קטנים כמו שיהיה לנו מקרר מלא באוכל, לא לחרוג מהתקציב בחודש הבא, או לגדל כלב. אפשר שיהיו לנו חלומות קצת יותר גדולים כמו ללמוד לעשות סושי בבית, כמו להפסיק לעשן, לעשות תואר שני, או לטוס פעם לארה"ב במחלקה ראשונה. ויש גם חלומות מאד גדולים כמו לאפשר למשפחות לבלות ביחד (וולט דיסני), לעשות שלום במזרח התיכון, ליצור סובלנות בין גזעית (מרתין לותר קינג), לפתור את האלימות בעולם (מרשל רוזנברג) או לאפשר שיהיה מחשב אישי בכל בית בעולם (ביל גייטס).

זה ממש לא משנה מה הוא הדבר שהיינו מייחלים לו בכל ליבנו. הכי חשוב הוא שנתמקד במקום אליו אנו שואפים, ונפעל בהתמדה למימושו, גם אם זה אומר לברר מה הוא החלום שלנו.

בהצלחה בדרככם.

יובל

 

 

לפני כמה ימים ישבתי מול אדם שציפה ממני שאתן לו נחישות ומשמעת עצמית. "יש לך" אמרתי לו. הוא התבונן בי בכעס. "למה אתה מתכוון?" הוא שאל אותי. אמרתי לו "עצם זה שאתה כרגע מתעקש לקבל ממני נחישות כמו מוצר במכולת – זה לכשעצמו סוג של נחישות". "אבל" הוא הקשה, "זה נורא נחמד להגיד את זה, רק כשאני רוצה לעשות את מה שחשוב לי, אין לי את זה ואני שוב מוצא את עצמי דוחה את הביצוע".

"נכון," עניתי והמשכתי: "רק שכמו כל בן-אנוש, שמתחיל ללכת בשנותיו הראשונות, הצעדים הראשונים הם קטנים וכבדים. בהמשך ועם האימון בא הגובה. נקודת המוצא היא שיש לו רגליים, ושיש לו יכולת ללכת, ואם יתמיד אולי יום אחד הוא יוכל אפילו לנצח בתחרות ריצה. רק שכרגע, האדם היחידי שהוא רוצה להתחרות איתו הוא מי שהוא היה בעצמו אתמול."

במקרה אחר, ישב מולי אדם שכשסיפר לי על עיסוקו, כמעט נרדמתי. לא שהייתי עייף במיוחד, רק אני מניח שאתם מכירים את המצב שבו כשהאדם מולכם מדבר פתאום הפה שלכם נפתח ומה שיוצא ממנו זה… פיהוק? עצרתי אותו וביקשתי ממנו שיספר לי בדיחה. פתאום – כל שפת הגוף שלו השתנתה, העיניים שלו התחילו לייצר ניצוצות וטון הדיבור השתנה. התעוררתי אני וגם הוא.

היכולת, האפשרות ו"הפוטנציאל" קיימים אצל כל אחד. רק השאלה היא מה אנו עושים עם זה. חכמים ממני אומרים שיש שלוש תכונות שאיתם נולדים כל בני האדם. הראשונה היא הסקרנות. השנייה היא הרצון לפעול על הסביבה והשלישית היא ליצור יחסי גומלין. בכל שלוש התכונות ישנו מרכיב של השתנות ותנועה מצב אחד למצב שני. לא אחת, ומכל מני סיבות, נחווה קושי ליצור את התנועה שהיינו רוצים, ולצורך זה אנחנו מוזמנים לבצע העצמה אישית, בה אנו לומדים איך להקנות פרופורציות אחרות למה שבולם, ומצד שני אנו לומדים להעצים את מה שכן יש בנו.

העצמה אישית יכולה לקרות רק כאשר מלכתחילה יש פוטנציאל. וכבני אדם יש בנו פוטנציאל שהוא הרבה מעבר למה שאנו חושבים. אמנם, ישנם אנשים שונים עם דרכים שונות לחוות את המציאות. חלקינו אוהבים לפעול יותר פיזית– אם זה באומנות לחימה או ריקוד או בספורט. אחדים, אוהבים לבטא את רגשותיהם בציור, צילום, פיסול או מוזיקה ויש אחרים שחייבים לדבר על ההיגיון והתבנית שמאחורי כל דבר. יחד עם זאת, הכול מתנקז לדרך בה אנו מפענחים את עצמנו ואת המציאות שלנו ומתוך זה נולדות המחשבות, הרגשות, החוויות ואפילו נסיבות של החיים.

לא פעם אנשים אומרים לי – "זה הוא רק משחק של מילים". ברור שכך. אנו נוטים לשכוח שמילים הן הדרך הראשונה בה אנו מביאים לידי ביטוי את המחשבה שלנו. יותר מכך, יש מצבים שאפילו החיים והמוות הן ביד הלשון. להזכירכם הדת היהודית, לדוגמה, אפילו סוגדת לכוחה של המילה. מכאן, שאם נתחיל לחקור את המחשבות שלנו, ניתן למילים שבונות את המחשבות חיים מחוץ ל"קופסא" – כמו דרך כתיבה למשל, יכול להיות שהפרספקטיבה של הרגש או החוויה ואפילו התוצאה תהיינה אחרות לחלוטין.

כתרגיל, אני מזמין אתכם לעצור ולעשות רשימה של כל הדברים עליהם אתם יכולים להגיד תודה בחיים לעצמכם, לאחרים ואפילו ליקום. זה כולל את הדברים שיש בכם, הדברים שיש לכם, וכל הדברים שאתם יכולים להגיד עליהם תודה מסביבכם. לאחר שנתתם לרשימה לפחות חמש דקות שלמות, שימו לב מה התחולל בכם. רשמו על הנייר איזה תחושות (גופניות), רגשות (בלב) ומחשבות (בשכל) עולות בכם בעקבות הרשימה. כהמשך, אני מזמין אתכם במהלך השבוע הקרוב לרשום בסוף כל יום איזה תודות אתם יכולים להוסיף לרשימה או התבהרו באותו היום.

מה שזה לא יהיה, על העצמה אישית, אנו יכולים לדבר עד מחרתיים אבל לא נדע מהו ריחו של הפרח עד שלא נריח בעצמנו. הטענה הבסיסית שלי היא שכולנו יכולים. הטענה השנייה שלי היא שהכול נמצא בדרך בה אנו מספרים לעצמנו את סיפור החיים שלנו, ושבעצם אנחנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

בהצלחה בדרככם.

יובל הרפז
מאמן להצלחה בגישת ה- ש.פ.ע.
שחרור מחשבתי | פתיחת הלב לחזון | עשייה יוצאת מהכלל
www.yuvalimcenter.co.il

 

שלום חברים,

כשאני מסתכל סביבי אני רואה רק מצליחנים.

יחד עם זאת ישנם ארבעה סוגים של מצליחנים.

אפשר להעריך את מידת ההצלחה שלהם לפי שני דברים:
הראשון הוא מידת הפתיחות וההקשבה שלהם להשראה שמפעפעת בהם,
והשני הוא המידה בה הם פועלים.

1. המצליחן "הכבוי"
אין לו מטרות מעוררות השראה ואין הוא כמעט שפועל.

2. המצליחן "האפור"
אין לו מטרות מעוררות השראה והוא פועל כל הזמן.

3. המצליחן "החולמני"
יש לו מטרות מעוררות השראה אך הוא לא פועל.

4. המצליחן "ההישגי"
יש לו מטרות מעוררות השראה והוא פועל בהשראתן כל הזמן.

איזה סוג של מצליחן אתם?

בעיני כולם מצליחנים – משום שההצלחה לא שמורה רק ליחידי סגולה.

יותר מכך – כל אחד יכול, ראוי ואפילו חייב לצורך השרדותו!

אם תשאלו אותי, כל אחד מאיתנו הוא כמו נהג בפררי – רק הבחירה היא: האם אנחנו יושבים במכונית בחנייה ומתלוננים שהיא לא שווה כלום כי אנחנו לא יודעים לנהוג בה, או האם אנחנו לומדים להפעיל אותה, ויוצאים לטיול…

שנית, משום שהדבר הקבוע היחידי ביקום הוא השינוי – אז כל אחד מהמצליחנים יכול להשיג תוצאות מלהיבות ומכוונות בחייו אף יותר מכפי שהשיג עד היום – ורק אם ידע לעשות ולכוון את השילוב שבין ההשראה שבחיים ובין הפעולה.

אם אתם רוצים למצוא את ההשראה שבכם, לעורר אותה, להפוך אותה למשהו מלהיב שיקפיץ אתכם בבוקר מהמיטה ושגם תפעלו לאורו בחיים, תוך יצירת שפע אהבה, שמחה והצלחה, אז אתם מוזמנים ליצור איתי קשר. נראה לי שאנחנו יכולים לעבוד ביחד.

אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם עושים את הצעד הנכון,
אז הדבר הראשון שהייתי ממליץ לכם לעשות הוא:

לדעת מה אתם לא רוצים
ולהפסיק לעשות אותו…

להתראות
יובל